אסור להתענות ביום ט"ו בשבט, ויש נוהגים לעשות לימוד בליל ט"ו בשבט, וקוראים במשנה ובזוהר מדברים הקשורים ביום זה, והגאון רבי יעקב רקח זצ"ל, הדפיס ספר מיוחד לליל ט"ו בשבט בשם "פרי עץ הדר". וכתב מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל, שיש ללמוד ב"הבנה" ככל האפשר, ולא בקריאה בלא הבנה, ובפרט יש ללמוד בהלכות השייכות לדיני ט"ו בשבט בענייני ערלה תרומות ומעשרות, ולהשתדל כאמור ללמוד בהבנה את הדברים, ולא בקריאה בלבד, כי אם קורא בלא להבין, לא נחשב ללימוד כלל, ורק בקריאת הזוהר הקדוש, אף שאינו מבין, מכל מקום נחשב לימוד.
נוהגים להרבות באכילת פירות של אילנות בליל ט"ו בשבט, להראות בזה שהוא ראש השנה לאילנות, ולברך עליהם ברכות הראויות להם, ומנהג זה נזכר גם בדברי כמה מקובלים, ומנהג יפה הוא.
בשנה זו (תשפ"ג) יחול ט"ו בשבט ביום ראשון בערב, וכתב מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל, שיש לפקפק על מנהג זה, כי ישנה מחלוקת בפוסקים אם צריך לברך אחריהם ברכה אחרונה, או נפטרים בברכת המזון שלאחר הסעודה, ולכן הנכון להביאם לכתחילה בסעודה קודם ברכת המזון, שאז בודאי שברכת המזון פוטרתם מברכה אחרונה, ומכל מקום אם טעו ובירכו כבר ברכת המזון, ואחר כך הביאו את הפירות יכול לברך עליהם כהלכה. אבל לכתחילה אין להמתין לאחר ברכת המזון, מפני שאז צריך לברך אחרי אכילת הפירות ברכה אחרונה, ונמצא שגורם לברכה שאינה צריכה, שהרי יכל לאכלם קודם ברכת המזון והיו נפטרים גם הם מברכה אחרונה בברכת המזון. וכשמביאים זית כבוש באמצע הסעודה קודם ברכת המזון, אין ראוי לברך עליו בורא פרי העץ, אלא יברך על פרי אחר ויפטרנו.
בדיקת הפירות מן התולעים
פירות שמצויים בהם תולעים צריך שיפתחם ויבדקם לפני שיברך עליהם ברכת הנהנין, וצריך להיזהר מאד בבדיקת הפירות שמוחזקים בתולעים, מפני שהוא איסור חמור, שהאוכל תולעת חייב חמישה לאווין (פסחים כד.). והרי זה משקץ נפשו ומטמא לבו מעבודת השם יתברך. בפרט יש להיזהר בענייני תולעים, בפירות המצויים בתקופת ט"ו בשבט והם מיובשים, כגון תאנים מיובשות, שכידוע הן מוחזקות בתולעים, ובדיקתן קשה מאד. והמזהיר והנזהר, ירבה שלומם כנהר.וכבר העיר לנכון הגאון רבי חזקיה די סילווא (בעל "פרי חדש") על הדרשנים שמרבים לדרוש אך ורק בדברי אגדות פשטים ורמזים, ואינם מוכיחים את העם על איסור תולעים וכיוצא בזה, שאיסורם חמור מאד.
ברכת שהחיינו על פרי חדש
על פרי חדש (דהיינו פרי שלא אכל ממנו באותה עונה) מברך "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". ויש להקדים ברכת הנהנין של הפרי, לפני ברכת שהחיינו, משום שכלל יש בידינו "תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם", ולכן, ברכת הפרי שהיא באה בתדירות גבוהה יותר, הרי היא קודמת לברכת שהחיינו שאינה תדירה כל כך. ואם יש לפניו שני מיני פירות חדשים, די בברכת שהחיינו אחת לשניהם, והיינו דווקא באופן ששני הפירות לפניו, אבל אם אחד מהם אינו לפניו, יברך ברכת שהחיינו על כל מין ממיני הפירות.
להתפלל על אתרוג נאה
יש נוהגים להתפלל ביום ט"ו בשבט שיהיה להם אתרוג מהודר לחג הסוכות, ואף שיש מפקפקים במנהג זה, מכיון שביום ט"ו בשבט לא נגזר דין האילנות ממש, מכל מקום יש קצת טעם למנהג, ולמעשה נהגו בו גדולים וטובים. וכן הנהיג רבינו יוסף חיים זצ"ל, אשר ידע סודות התורה, ומשמעות כל זמן וזמן, ומצא לנכון לכתוב כן בספרו.
האתרוג של מרן זצ"ל בקהיר
וכאן המקום לספר, שכאשר כיהן מרן זצ"ל כאב בית הדין בקהיר, בראשית שנת התש"ט (1948), עזר לו ה' יתברך באופן מופלא לקיים את כל מצוות התורה כהלכתן. ובימים ההם, פרצה מחלוקת עזה בין מדינת ישראל החדשה לבין מדינת מצרים, ולרגל המלחמה, נסגרו הגבולות בין המדינות, אין יוצא ואין בא, ומאחר וכך, נראה היה כי באותה שנה לא יוכלו יהודי מצרים ומרן זצ"ל בראשם להשיג להם אתרוגים, והיה מרן זצ"ל דואג על הדבר ומצפה לרחמי ה' שיזמין לו אתרוג גם בשנה זו. "ואמנם דאגתו לא ארכה זמן רב, כי מעשה היה, ובאותם הימים נשלחה אוניה נושאת כמה ארגזים מלאים אתרוגים מארץ ישראל לחוץ לארץ, ומאת ה' היתה זאת, שבעת הפלגתה, טעה רב החובל והוליך את הספינה אל עבר הים, לתוך השטח הטריטוריאלי של מצרים. כשראו אנשי משמר החופים המצרי את האוניה הישראלית, מיהרו לתפוס אותה, והחרימו את כל הסחורות שעליה, ובכללם האתרוגים. ומאחר והמצרים לא ידעו מהם הפירות הללו, שאלו וחקרו, עד החליטו להעביר אותם אל ראשי הקהילה היהודית בקהיר שיעשו בהם כרצונם, וכך זכה מרן זצ"ל וכל צאן מרעיתו ליטול ארבעת המינים כהלכה בשמחה ובטוב לבב. (אביר הרועים ח"א עמוד 213). מתוך "ואמנם דאגתו לא ארכה זמן רב, כי מעשה היה, ובאותם הימים נשלחה אוניה נושאת כמה ארגזים מלאים אתרוגים מארץ ישראל לחוץ לארץ, ומאת ה' היתה זאת, שבעת הפלגתה, טעה רב החובל והוליך את הספינה אל עבר הים, לתוך השטח הטריטוריאלי של מצרים. כשראו אנשי משמר החופים המצרי את האוניה הישראלית, מיהרו לתפוס אותה, והחרימו את כל הסחורות שעליה, ובכללם האתרוגים. ומאחר והמצרים לא ידעו מהם הפירות הללו, שאלו וחקרו, עד החליטו להעביר אותם אל ראשי הקהילה היהודית בקהיר שיעשו בהם כרצונם, וכך זכה מרן זצ"ל וכל צאן מרעיתו ליטול ארבעת המינים כהלכה בשמחה ובטוב לבב. (אביר הרועים ח"א עמוד 213). מתוך "הלכה יומית". צילומי תמונות: שוקי לרר
