"שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", ולאחר מכן נאמר, שמשה לקח את הנשיאים, והם הקהילו את כל עדת בני ישראל.
והקשה רבינו משה אלשיך, מדוע לא נעשה הכל בקצרה, שיאסוף משה את כל ישראל, יכריז מי הם נשיאי ישראל, ומיד ימנו את כל ישראל? מדוע היה צורך תחילה למנות את הנשיאים בפני עצמם, ורק לאחר מכן לכנס את כל העדה?
והשיב על כך, שמשה רבינו לא רצה שתגרם חס ושלום פגיעה לאף אחד מישראל, והרי אם יכנס את כולם, מי שלא יכריזו על נשיאותו, בודאי יפגע מאד, מדוע לא בחרו בו? לכן משה מינה תחילה את הנשיאים לבדם, כדי שלא לבייש בפומבי את מי שלא נבחר.
והנה, ידוע כי אנשי דור המדבר, היו "דּוֹר דֵּעָה", אנשים מרוממים, ובודאי ידעו הם, מה שעתיד לומר שמעיה במסכת אבות: "אהוב את המלאכה, ושנא את הרבנות", ואם כן, אם לא מינו אותם לרבנות (רבנות, הכוונה שררה, שלטון), מדוע יפגעו? אדרבה! זוכים הם להמשיך בחייהם בשלוה, בלי הבעיה של הרבנות השנואה!
וביאר זאת בספר תורת חסד (בשם הרב שמואל בנין), כי הנה, מצאנו בגמרא במסכת ברכות (דף נה.), שכל המנהיג עצמו ברבנות, מתקצרים ימיו ושנותיו, והוכיחו כן בגמרא, מיוסף הצדיק, שמכיון שהיה מלך, למרות שהיה קטן מאחיו, בכל זאת, נפטר לפני כולם, עוד בטרם מלאו לו מאה ועשרים שנה. וזאת, מפני שהנהיג עצמו ברבנות.
ובגמרא במסכת סנהדרין (דף יד.), מסופר, שרבי זירא, היה מסתיר את עצמו מהציבור, כדי שלא ימנו אותו לרבנות. מפני ששמע מרבי אלעזר, "שהרבנות מקברת את בעליה". אולם לאחר ששמע רבי זירא מרבי אלעזר, שאין אדם עולה לגדולה אלא אם כן מוחלין לו על כל עוונותיו, הסכים להתפרסם, ומינו אותו לרב.
ותמוה מאד, מצד אחד, הרבנות מקברת את בעליה, ומצד שני, אין אדם מתמנה לרבנות אלא אם כן מוחלין לו על עוונותיו! אם כך, הרבנות, היא דבר טוב או רע? הרי את שתי הנקודות הללו, אמר רבי אלעזר בעצמו, אם כך, מה כוונתו?
הענין יובן על פי דברי רבותינו במסכת הוריות (דף י.):
בגמרא מסופר, שרבן גמליאל ורבי יהושע הפליגו בספינה, רבן גמליאל הביא עמו לחם, ואילו רבי יהושע הביא לחם, וגם קמח. במהלך ההפלגה, טעתה הספינה, והדרך התארכה. לכולם נגמר הלחם, אך רבי יהושע, שהביא עמו קמח, אפה לחם חדש, ממנו נתן גם לרבן גמליאל.
שאל רבן גמליאל: כיצד ידעת שההפלגה תתארך ויש להביא קמח בנוסף ללחם? השיב לו רבי יהושע: יש כוכב, שעולה לעתים רחוקות ביותר, והוא מתעה את הספנים, ומאחר וידעתי שאותו כוכב עתיד לעלות בתקופה הזו, (והוא משנה את סדר הכוכבים ומטעה את הספנים בניווט), הבנתי שיתכן מאד שהדרך תתארך.
שאל אותו רבן גמליאל, אם כל כך חכם אתה, מדוע הנך נאלץ להפליג בספינה כדי להתפרנס? הרי עם חכמה כזו, תוכל בודאי להתפרנס בארץ ישראל!
השיב לו רבי יהושע: עד שאתה שואל עלי, שים לב לתלמידיך, שהרי יש לך שני תלמידים, רבי אלעזר בן חסמא, ורבי יוחנן בן גודגדא, ששניהם עניים מרודים, וחכמים הם, לא פחות ממני, ואין להם לחם לאכול ובגד ללבוש!
שמע רבן גמליאל נשיא ישראל את הדברים, וכשחזר לביתו, קרא לרבי אלעזר ולרבי יוחנן, וביקש למנותם לתפקידי רבנות. אולם הם לא הסכימו לבוא. שלח אליהם פעם שניה ואמר להם: "כמדומה לכם ששררה אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם"!
מבואר כאן יסוד הדברים. מתי הרבנות מקברת את בעליה, וצריך לשנוא אותה, ומתי להיפך, היא מביאה למחילה וסליחה וטובה גדולה למתמנה אליה?
כאשר מטרת הרב היא השגת הכבוד, שכולם יהיו כפופים לו, (וכפי שהיה ליוסף הצדיק, אך בעל כרחו), הרי אז, הרבנות מקברת אותו ומקצרת את ימיו, אבל כאשר הרב מתכוין להיות, ומרגיש, עבד של הציבור, אז המטרה שלו נכונה וצודקת, והרבנות תסב לו טובה וברכה.
כך ראינו אצל רבותינו גדולי ישראל, ואצל מרן רבינו זצ"ל, שהיו ממש משועבדים לציבור, וגם כאשר הדברים היו קשים, היה מרן זצ"ל מכתת את רגליו, ומאבד זמן יקר למען הציבור, במסירות גדולה ואהבה אין קץ. לכן זכה, גם לרבנות במלוא מובנה, וגם לחיים טובים וארוכים.
שבת שלום ומבורך! על פי "הלכה יומית"