מלאכת אוכל נפש
נאמר בתורה (שמות יב) לגבי ימים טובים, כלומר, יום טוב ראשון של סוכות, ויום שמחת תורה, ויום טוב ראשון ואחרון של חג הפסח, ויום חג השבועות, "כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם". כלומר, כל מלאכה שאסור לעשותה ביום השבת, אסור לעשותה גם ביום טוב, מלבד מלאכת "אוכל נפש", כלומר, מלאכה המיועדת להכנת מזון למאכל, שמותר לעשותה בימים טובים.
ובכלל מלאכת "אוכל נפש" שהתירה התורה לעשות ביום טוב, נכללת כל מלאכה שהיא מיועדת עבור מאכלי החג, כגון, בישול, טיגון, אפיה, צליה, וכיוצא בזה.
השבתון בימים טובים
והטעם שציותה התורה על שבתון ממלאכה בימים טובים, מבואר בספר החינוך, שהוא כדי שיזכרו ישראל הנסים הגדולים שעשה להם השם יתברך ולאבותיהם, ויודיעום לזרעם אחריהם, ואילו היו מותרים בעשיית מלאכה, היה כל אחד פונה לעסקיו, וכבוד הרגל ושמחת החג היו נשכחים מעם ישראל, אבל על ידי השבתון ממלאכה יהיו פנויים להתקבץ בבתי כנסיות ובבתי מדרשות לשמוע דברי תורה, ובהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל, ילמדו לקח ותבונה מפי גדולי ישראל בהלכות ובאגדות, וכפי מה שאמרו: משה תיקן להם לישראל שיהיו דורשים הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת (הוא חג השבועות) בעצרת והלכות חג (סוכות) בחג, שנאמר וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל. וכן אמרו חז"ל: "לא ניתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא לעסוק בהם בדברי תורה". ולכן נצטוינו על שבתון מוחלט, חוץ ממלאכת אוכל נפש (כגון הכנת תבשיל לסעודת החג באופנים שנבאר). וכן שנו חכמים, "אין בין יום טוב לשבת אלא מלאכת אוכל נפש בלבד". כלומר, אין חילוק בין איסור מלאכה בשבת לאיסור מלאכה ביום טוב, אלא דברים המיועדים לאוכל נפש.
חציו לה' וחציו לכם
ומכל מקום יש לחלק את שעות היום של החג, מחציתם לבית הכנסת ובית המדרש, ומחציתם לאכילה ושתיה ושמחת החג.
וכך אמרו רבותינו, שכל מי שבטל ממלאכה, ושמח ואוכל ושותה בחג לכבוד החג, מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, שנאמר: "אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ". עוד אמרו רבותינו (בביצה דף טו.), שכל המרבה להוסיף כדי לענג את החג, מוסיפין לו פרנסה מן השמים, כמו ששנינו, "כָּל מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבִים לוֹ מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְעַד יוֹם הַכִּפּוּרִים, חוּץ מֵהוֹצָאַת שַׁבָּתוֹת וְהוֹצָאַת יוֹם טוֹב, וְהוֹצָאַת בָּנָיו לְתַלְמוּד תּוֹרָה, שֶׁאִם פָּחַת, פּוֹחֲתִין לוֹ, וְאִם הוֹסִיף, מוֹסִיפִין לוֹ". וכל שכן בחג השבועות, שהוא יום חתונתינו, שזכינו לקבלת התורה הקדושה, וראוי לכבדו בכל מיני כיבוד, איש כפי מהללו. ושמעתי ממרת אמי שתחיה (שהיא בתו של מרן זצ"ל), שגם מרן רבינו זכר צדיק לברכה, היה דואג בעצמו בימים שעוד היה הולך לבדו לקנות דברים, והיה קונה דבר מיוחד לכבוד הרגל, לענגו ולכבדו.
הלכות "עירוב תבשילין"
אסור להכין שום דבר משבת לחול, כמו כן אסור להכין מיום טוב לחול, וכן אסרו חכמים להכין מיום טוב לשבת, ולפיכך אסור להכין ביום טוב של חג השבועות שום דבר לכבוד שבת, אם לא על ידי עירוב תבשילין כמו שנבאר.
בשנה זו (תשפ"ג) יחול יום טוב ראשון של שבועות ביום ששי ערב שבת. ואסרו חכמים לבשל ביום טוב לצורך השבת אלא על ידי "עירוב תבשילין", דהיינו שיניח פת ותבשיל מערב יום טוב (דהיינו מיום חמישי) לשבת (דהיינו לצורך אכילתו בשבת) בכדי שיהיה ניכר שאינו מתחיל בבישול ובאפיה ביום טוב לצורך השבת, אלא רק מסיים מלאכתו. (ביאור הדבר, שמפני כבוד יום טוב, אסרו חכמים לבשל ביום טוב לצורך השבת, אבל אם התחיל לבשל לשבת מערב יום טוב, ואינו אלא מסיים מלאכתו ביום טוב, אין בכך פגיעה בכבוד יום טוב, ולכן מניחים תבשיל ופת מערב יום טוב לצורך השבת, בכדי להראות שכבר התחיל עוד קודם יום טוב בהכנת המאכלים לצורך השבת, וביום טוב עצמו אינו אלא כמסיים מלאכתו). ואם לא עשה עירוב תבשילין, אינו יכול לבשל ביום טוב לצורך השבת.
הפת והתבשיל שצריך להשאיר, יש בהם כמה פרטי דינים, והנהוג הוא להניח פת, דהיינו לחם, (במשקל של כ-30 גרם) וביצה קשה. וכשלוקח הפת והתבשיל בערב יום טוב מברך: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצונו על מצות עירוב. (ויברך בשם ומלכות, כלומר, עם הזכרת שם ה' ואלהינו מלך העולם, כדין כל הברכות), ואחר כך יאמר: בדין עירובא יהא שרי לנא לאפויי ולבישולי ולאדלוקי שרגא ולמעבד כל צרכנא מיום טוב לשבת (בעירוב זה יהיה מותר לנו לאפות ולבשל ולהדליק הנר ולעשות כל צרכינו מיום טוב לשבת). ואחר כך שומר את הפת והתבשיל , ואוכלם (לכתחילה) בליל שבת.
ברוב המקומות נוהגים רבני העיר לעשות עירוב תבשילין, באופן מיוחד שמועיל לאותם ששכחו לעשות עירוב תבשילין, ולכן אם שכח לעשות עירוב תבשילין והרב הנמצא במקומו עשה עירוב באופן כזה, יכול לסמוך על עירובו של הרב, ומותר לבשל ביום טוב לצורך השבת, ומכל מקום לכתחילה חייב כל אדם לעשות עירוב תבשילין בביתו.
אף על פי שעשה עירוב תבשילין, לכתחילה יש לסיים את כל המלאכות שעושים לצורך השבת ביום טוב, בעוד היום גדול, כלומר בשעה מוקדמת, ולא להמשיך במלאכות עד סמוך לכניסת השבת. ומכל מקום אם נתעכב מחמת איזו סיבה, רשאי להמשיך לבשל ביום טוב עד סמוך לשקיעת החמה.
הדלקת נרות שבת ביום טוב של חג השבועות, צריכה להיות כעשרים דקות קודם שקיעת החמה, מפני שלאחר מכן כבר מתקדש היום בקדושת השבת, ואסורה הדלקת הנר. ומותר להכין את נרות השבת ביום טוב עצמו.
מי שאינו חושב לבשל לכבוד שבת ביום טוב, ואינו עושה עירוב תבשילין אלא בכדי שיוכל להכין נרות שבת ביום טוב, וכן על מנת שיוכל להדליק את נרות השבת ביום טוב, אינו מברך על העירוב, אלא מניח העירוב בלא ברכה. חג שמח ושבת שלום ע"פ "הלכה יומית"