המנהג הפשוט ברוב המקומות שאומרים סליחות באשמורת הבוקר, דהיינו בסוף הלילה לפני תפילת שחרית. ומרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל, הביא, שטעם המנהג לומר סליחות דוקא באשמורת הבוקר, הוא על פי מה שמבואר בזוהר הקדוש, שמשעות הבוקר מתעוררים חסדים בעולם, כפי שנאמר, יומם יצוה ה' חסדו, ואילו משעת מנחה עד חצות הלילה מתעוררים מדות הדין, אולם משעת חצות הלילה מתעוררים שוב החסדים ומדות הרחמים, ולכן נעים זמירות ישראל דוד המלך אמר, חצות לילה אקום להודות לך. ולכן אין ראוי לומר סליחות בתחילת הלילה, שהוא זמן התגברות הדינים. והאריכו בזה רבותינו המקובלים, שאין לומר סליחות במחצית הראשונה של הלילה, וכן פשט המנהג בכל תפוצות ישראל לומר סליחות באשמורת הבוקר.

ומכל מקום, כתב מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל, שמי שאינם יכולים לומר סליחות באשמורת הבוקר לפני תפילת שחרית, יכולים לומר סליחות לפני תפילת מנחה, ואף על פי שמבואר בזוהר שבשעת מנחה שולטת מדת הדין הקשה (מלבד ביום שבת שאדרבא בשעת מנחה מתעוררים מדות הרחמים), אף על פי כן נראה שמותר לומר סליחות לפני מנחה, וכשם שנוהגים בכל השנה לומר י"ג מדות ונפילת אפים בתפילת מנחה, והטעם הוא, משום שעיקר שליטת הדינים אינה אלא בלילה ממש, מזמן צאת הכוכבים ועד חצות הלילה.

ומכל מקום בתחילת הלילה, עדיף יותר שלא לומר סליחות בכלל, שרבותינו המקובלים כתבו, שמי שאומר סליחות בחצי הראשון של הלילה, גורם נזק, ולכן שב ואל תעשה עדיף.

ובני חוץ לארץ הרוצים לומר סליחות קודם זמן חצות הלילה במדינתם, ובארץ ישראל כבר הגיע זמן חצות, כגון במדינות אירופה, יש אומרים שרשאים לעשות כן משום שהכל תלוי בזמן חצות שבארץ ישראל. (ורבים חולקים בזה. עיין בשו"ת יחוה דעת ח"א סימן מו, ובספר חזון עובדיה ימים נוראים עמוד ד. ודו"ק).

ברכות התורה לפני הסליחות

שאלה: אנו נוהגים לומר סליחות לפני תפילת שחרית, האם יש לברך "ברכות התורה" קודם?

תשובה: "ברכות התורה", הכוונה היא לשלושת הברכות האחרונות שבברכות השחר, כלומר, ברכת "על דברי תורה", "והערב נא", וברכת "אשר בחר". וכפי שמודפס בכל הסידורים.

מרן בשלחן ערוך (סימן מו סעיף ט) פסק: "לא יקרא פסוקים קודם ברכות התורה, אפילו אם הוא אומרם בדרך תחנונים. ויש אומרים שאין לחוש, מכיון שאינו אומרם אלא בדרך תחנונים. ונכון לחוש לסברא הראשונה". כלומר, אין ספק, שאסור ללמוד תורה לפני שמברכים את ברכות התורה. השאלה היא, האם גם קריאת פסוקים בדרך של תפילה, נחשבת ללימוד תורה. שלפי השיטה הראשונה שהביא מרן, הרי שקריאת פסוקים בדרך של תפלה, נחשבת כלימוד תורה. ולכן יש לברך תחילה את ברכות התורה, ורק אחר כך להתפלל. ואילו לפי השיטה השנייה, קריאת פסוקים בדרך של תחנונים, אינה נחשבת כלימוד תורה, ואין צורך להקדים ולברך ברכות התורה.

ומרן השלחן ערוך כתב, שנכון לנהוג כפי השיטה (ה"סברא") הראשונה, כלומר, לברך תחילה ברכות התורה, ורק אחר כך לומר את הפסוקים. אבל הרמ"א, שלאורו הולכים בני אשכנז כתב על זה: אבל המנהג באשכנז כסברא אחרונה, שהרי בימי הסליחות נוהגים לומר סליחות תחילה, ואחר כך מברכים ברכות התורה.

אמנם אצל הספרדים נהגו להקדים את ברכות התורה לסליחות, וכמו שכתב מרן הבית יוסף בשם הארחות חיים, שהמנהג הוא שגם בימי הסליחות מקדימים לברך ברכות התורה, ורק לאחר מכן אומרים סליחות. אמנם אצל האשכנזים, כתב המהרש"ל (סימן נו), שבאשכנז סמכו על שיטת המהרי"ל, שפסוקים שנאמרים בדרך ריצוי ותחנונים ולא בדרך לימוד, אין צריך לברך ברכות התורה לפניהם.

ומרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל (חזו"ע עמוד ה, יבי"א ח"ט סימן קח), כתב, שאף על פי שנראה שמרן השלחן ערוך כתב שיש להקדים ולברך ברכות התורה רק בתורת דבר שהוא "נכון", אבל מעיקר הדין מרן לא הכריע שיש חובה להקדים את ברכות התורה. מכל מקום מאחר ולאחר פטירת מרן, התפרסמה בעולם תשובתו של הרמב"ם בשו"ת פאר הדור (סימן קד), ושם גם הרמב"ם כותב שיש להקדים את ברכות התורה, אם כן בודאי שיש להקדים את ברכות התורה לפני אמירת הסליחות, ובפרט כשאומרים מזמור "תהלה לדוד" לפני הסליחות.

ולסיכום: יש לברך ברכות התורה לפני אמירת הסליחות. ואין בזה חילוק בין אנשים לנשים.