תשובה: בגמרא במסכת ברכות (ח.), אמרו, "לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור, שניים מקרא ואחד תרגום, שכל המשלים פרשיותיו עם הציבור, מאריכין לו ימיו ושנותיו." (ופירוש "שניים מקרא ואחד תרגום", שיקרא את הפרשה פעמיים, ועוד פעם אחת את תרגום אונקלוס, כנדפס בחומשים). וכן צוה רבי יהושע בן לוי את בניו, שישלימו פרשיותיהם עם הציבור שניים מקרא ואחד תרגום. ובשם הירושלמי הביאו, שרבינו הקדוש גם הוא צוה את בניו שיקראו בכל שבוע את הפרשה, שניים מקרא ואחד תרגום.
ומה שאמרו "לעולם ישלים אדם" וכו', אין הכוונה שאין בזה חיוב ממש, וכאילו נאמרו הדברים על דרך עצה טובה, כי באמת מן הדין חייב אדם לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום, וכמו שפסק הרמב"ם (פי"ג מהלכות תפלה) וזו לשונו: אף על פי שאדם שומע קריאת כל פרשיות התורה בכל שנה ושנה מפי שליח ציבור בכל שבת ושבת, חייב לקרות לעצמו בכל שבוע סדר אותה פרשה של השבת, שנים מקרא ואחד תרגום. וכן פסק מרן השלחן ערוך (סימן רפה ס"א) בלשון "חיוב".
ובתשובות הגאונים כתוב, (הגאונים, הם חכמי ישראל שחיו בסמוך לזמן חתימת התלמוד, לפני כאלף וארבע מאות שנה, וביניהם רב אחא משבחא ורב שרירא גאון, רבינו סעדיה גאון ורב נטרונאי גאון, ועוד. ועד אחרון, רבינו האי גאון, שחי בסמוך לתקופת הראשונים, רבינו חננאל, רבינו יצחק אלפסי, ורש"י). וששאלתם, תלמיד חכם שרוצה לשנות סדר לימודו (להמשיך בסדר הלימוד הרגיל שלו), ואינו רוצה להסדיר פרשיותיו עם הציבור, האם רשאי לעשות כן? תשובה, כך אמרו חכמים, שאף על פי שהוא חושק בתלמודו, אל יפשע מלהשלים פרשיותיו עם הציבור.
ולכתחילה יש לקרוא כל פסוק ופסוק שתי פעמים, ואחר כך את התרגום של אותו פסוק, ומכל מקום אם קרא כל הפרשה, ואחר כך חזר וקראה שוב, ואחר כך קרא את כל התרגום, יצא ידי חובתו.
ולסיכום: חייב אדם לקרוא את הפרשה בכל שבוע ושבוע, ואפילו תלמידי חכמים, חייבים לקרוא את כל הפרשה, שניים מקרא ואחד תרגום.
ובהלכה הבאה נתייחס ליתר השאלות, האם נשים מחויבות בקריאה זו, והאם מותר לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום תוך כדי קריאת התורה בבית הכנסת.
בהלכה הקודמת ביארנו את עיקר הדין של קריאת הפרשה בכל שבוע ושבוע, "שניים מקרא ואחד תרגום", כלומר, על כל איש ישראל, חובה לקרוא את פרשת השבוע, שתי פעמים את ה"מקרא", כלומר את פסוקי הפרשה, ופעם אחת את "התרגום", כלומר, תרגום אונקלוס המודפס בחומשים.
מצות קריאת הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום, היא בכלל מצות תלמוד תורה. והנשים פטורות הן ממצות תלמוד תורה, מלבד לימוד ההלכות ועיקרי עניני התורה השייכים להן. ולפיכך הן פטורות גם כן מקריאת הפרשה שניים מקרא ואחד תרגום. ומכל מקום, אשה הרוצה לקרוא את הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום, תבא עליה הברכה, ויש לה שכר על כך. וכמו כן אשה שיש לה זמן, והיא לומדת את הפרשה עם פירוש רש"י, מקיימת בכך מצות תלמוד תורה, כדין כל מי שאינו מצווה ועושה. אבל חיוב ממש בלימוד זה, אין לה.
בשעת קריאת התורה בבית הכנסת, אסור לדבר בשום ענין. ומכל מקום, מותר מן הדין לקרוא את הפרשה שניים מקרא ואחד תרגום בזמן קריאת התורה בבית הכנסת, ואף על פי שאינו עומד בשעת קריאתו באותו מקום שהשליח ציבור עומד בו, כי הוא עסוק בקריאת תחילת או סיום הפרשה בשעה שהחזן קורא פסוקים אחרים, מכל מקום, מכיון שהוא עוסק באותו ענין שהחזן עוסק בו, מותר. וכן היה נוהג רבינו יהודה החסיד, שבכל שבת בשעת קריאת התורה, היה קורא באותה השעה את כל הפרשה, שניים מקרא ואחד תרגום. וכן פסק מרן השלחן ערוך (סימן רפה).
ומכל מקום כתב מרן בבית יוסף (סימן קמו), שלכתחילה נכון יותר למדקדק בדרכיו, שלא לקרוא את הפרשה פעמיים עם תרגום בשעת קריאת התורה, ועדיף יותר שיקרא את הפרשה אחר כך, או קודם לכן, ובשעת קריאת התורה יקשיב היטב לקריאה מפי השליח ציבור.
ובהגהות מימוניות כתבו, שמהר"ם היה נוהג לקרוא שניים מקרא בשעה שהשליח ציבור היה שותק, כלומר, בין העליות, אבל בשעת הקריאה היה שותק. עד כאן. עוד כתבו הפוסקים, שבכל אופן רשאי כל אדם לקרוא את הפרשה פעם אחת מקרא, בשעה שהשליח ציבור קורא מהספר תורה, באופן שיקרא מילה במילה עם השליח ציבור את כל הפרשה, ואחר כך יחזור ויקרא שוב, פעם אחת מקרא, ופעם אחת תרגום. וכן נוהגים רבים.
וכבר ביארנו, שמצוה מן המובחר, לקרוא את כל הפרשה שלא בשעת קריאת התורה, ולקרוא פסוק פסוק, שתי פעמים מקרא, ופעם אחת תרגום, עד לסיום הפרשה.
ולסיכום: נשים פטורות מקריאת שניים מקרא ואחד תרגום. ומכל מקום, אשה המקפידה על קריאה זו, מקיימת מצוה בלימודה, ותועלת רבה נשקפת לה מלימוד זה.