השנה נוספו לשמות הנופלים את הרוגי אסון "טבח שמחת תורה" לצידם של הנופלים תושבי העיר אשר נפלו בהגנתם על המולדת # נציג המדינה השר לבטחון לאומי איתמר בן-גביר התקבל בכבוד ובהערכה ע"י הציבור למרות האבטחה האדוקה סביבו # ראש העיר ד"ר לסרי בירך את הרב דהן יו"ר המועה"ד על השקעתו הגדולה לקראת הפוקדים ההמונים בבית העלמין
בבית העלמין הצבאי התקיים כמידי שנה טקס יום הזיכרון המרכזי לחללי מערכות ישראל וכוחות הביטחון, שנפלו בעת מילוי תפקידם. בהשתתפות הרב הראשי הרה"ג ר' יוסף שיינין, רבני שכונות, המשפחות השכולות, חיילים ומפקדים, ראש העיר יחיאל לסרי, סגניו וחברי המועצה, יו"ר המועצה הדתית הרב עובדיה דהן וחברי המועצה, אישי ציבור ותושבי אשדוד שבאו לכבד את זכר הנופלים.
יצויין כי מי שמכיר ויודע, בית העלמין מתוחזק היטב בכל ימות השנה ע"י המועצה הדתית במטרה לכבד את הנפטרים ולהבדיל גם את החיים הפוקדים את המקום במשך כל ימות השנה ובפרט ביום הזכרון.
בעיר אשדוד זוכרים את שמות החללים, בבית העלמין הצבאי אשדוד נוספו לצערנו מאז אסון טבח שמחת תורה עוד חללים, לצד חללים ממלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים, מלחמת לבנון, מבצע שלום הגליל וכן חללים שנפלו בעת שירותם, בפעילות מבצעית ובנסיבות אחרות, כאשר מרביתם התגוררו לפני נפילתם באשדוד וביישובים הסמוכים לה.
הטקס החל מיד בשעה 11:00 בצפירה בת 2 דקות ולאחריה הודלקה המשואה לזכרם של החללים, בתפילת יזכור כובד החזן הצבאי הרב יעקב דדון, לאחריה נאמר קדיש מפי אב שכול שביתו נהרגה באסון טבח שמחת תורה בעת שירותה הצבאי, לאחר תפילת "קל מלא רחמים" לזכרם ולעילוי הנשמות הקדושים של חללי מערכות ישראל מפי החזן הצבאי, התכבד בדבר נציג המדינה השר לבטחון לאומי איתמר בן-גביר: (להלן הנאום המלא)
משפחות שכולות , מכובדי כולם.
ביום הזיכרון השבעים ושש למדינת ישראל, בהתאסף העם להתייחד עם זכר בניו ובנותיו, אנו מתכנסים באבל לאומי ופרטי.
השבוע הזה, תמצית הישראליות, הֵחֵל במילים העתיקות של תפילת "אל מלא רחמים", המקודשות בְּדמם ובּנְשִׁימוֹתֵיהֶם האחרונות של ילדים, זקנים, נשים וגברים שעלו על המוקד בשואת עמנו. והנה ממשיך, כאן ועכשיו, בתפילת הקדיש על נפגעי פעולות האיבה וחללי מערכות ישראל, בקינה עתיקת יומין "אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים".
הסמיכות, ואפילו – הצמידות, בין ימי הזיכרון לבין יום עצמאותנו, מבהירה לנו היטב על מה מסרו יקירנו הקדושים את נפשם, ועל מה הופקדו הנשארים אחריהם.
אירועי השבעה באוקטובר הזכירו לכולנו כי עלינו להישאר תמיד דרוכים ועירנים. לדחות כל מחשבה שאויבנו תאווי הרצח מורתעים, או חפצי שלום ושלווה.
בכל דור ודור הם קמים עלינו לכלותינו, בכל דור ודור השיטות משתכללות, מתחכמות, הופכות לאכזריות יותר אבל השנאה אותה השנאה!
דמי אחינו ואחיותנו זועקים לנו מהאדמה ומצווים אותנו להמשיך ולזכור, להמשיך ולהילחם. במגן ובחרב. עד הניצחון. והוא בוא יבוא.
שנת מלחמה היא זו. שנת דם וגבורה, יגון ואומץ לב. והנה נדמה שבשנה הזו, אין אנו יכולים שלא לחוש את רוח "הימים ההם", עת יצא עם ישראל לכבוש את עצמאותו העברית, ואויבים הקיפוהו מכל עבר.
חוט מקשר, בלתי נראה, נמתח לאורך השנים, בין ישראל בשנת עצמאותה הראשונה, לבין ישראל היום – ישראל הנלחמת בנחישות, בעיקשות במבקשי נפשה, בדרום ובצפון, במרצחי החמאס והחיזבאללה, הפועלים בניצוחה של ראש הנחש – איראן.
ממלחמת העצמאות ועד למלחמת חרבות ברזל, כאז וגם היום, אנו "עם לבדד ישכון" הנלחם על קיומו ועל חירותו, להיות חופשי בארצו.
כאז וגם היום, אנו עומדים מול אויבים צמאי דם וחסרי רחמים שופכי דם נקיים, מקשיש ועד פעוט.
מלחמת מצווה היא זו – בשנת עצמאותנו ובשנה זו. כאז והיום, גם אם מסביב יהום הסער, כל אויבנו ושונאינו, בעזרת השם יתברך, במְהֵרָה יִכָּרֵתוּ.
הגיבורים הקדמונים של עמנו לא נבדלו במאום מהגיבורים של ימינו אנו. בכל דור ודור נמצאו האנשים והנשים, מלאי הגבורה והרוח, אשר שמו נפשם בכפם בצאתם לקראת אויב.
שמשון הגיבור שיסע את הארי, לאחר שנחה עליו רוח השם "כְּשַׁסַּע הַגְּדִי וּמְאוּמָה אֵין בְּיָדוֹ"; עֲדִינוֹ הָעֶצְנִי מחכמי הסנהדרין ומגיבורי המלחמה של דוד המלך הפיל "שְׁמֹנֶה מֵא֛וֹת חָלָל בְּפַעַם אֶחָת"; אֶלְעָזָר בֶּן דֹּדוֹ הכה בפלישתים "עַד כִּי יָגְעָה יָדוֹ וַתִּדְבַּק יָדוֹ אֶל הַחֶרֶב".
מלחמות בני החשמונאים ביוונים, אשר באו להעביר את בני ישראל על דתו ואמונתו, היו גיבורים בחרב וברוח. ורבי עקיבא בגבורתו הגדולה שמר על האמונה והאופטימיות גם כאשר עינו אותו וסרקו את בשרו במסרקות ברזל.
אולם הגבורה הזו, גבורת ישראל, איננה רק נחלת הקדמונים. הגבורה הזו עברה בירושה לבחירי עמנו. לבנינו ובנותינו אשר חירפו נפשם להגן על עמם ועל ארצם. הגבורה הזאת היא גבורתם של מי שטמון כאן מתחת לרגבי האדמה – ובזכותם כולנו כאן.