מעלת זיכוי הרבים אצלו היתה "נר לרגליו". מתוך אחד הדברים שהיו מאפיינים את אישיותו, זה דרשותיו המאלפות שהיה ידוע כבעל 'פה מפיק מרגליות', זכה לכישרון מיוחד וכבר בצעירותו ממש, היה מכתת את רגליו לכל מקום ומקום שהיה נדרש כדי לעורר את העם ולקרבם לצור מחצבתם ובעיקר בימי חודש אלול, בו תנועת "אל המעיין" היתה עורכת את הכנסים בכל רחבי הארץ בראשותו של מרן זצוק"ל, היה הוא מקדים ויוצא מביתו ערב ערב, מכין ומלהיב את הקהל בערי הארץ לקראת בואו של מרן זצוק"ל שכידוע היה חותם את העצרות בדרשתו ובקבלת עול מלכות שמים ובאמירת הסליחות, כפי שזכור לנו כאן בעירנו ברחבה הגדולה שברובע ב' או בבית הכנסת הגדול "ישמח משה" ברובע ה' של כבוד המרא דאתרא הגה"צ רבי חיים שמעון פינטו שליט"א.

גם מרן זצוק"ל הביע את התפעלותו מדרשותיו וציין זאת  במילותיו המיוחדים שכתב לו בספרו בלשונו הטהור: "וזכה להיות ממזכי הרבים, ומוסר שיעורים בבתי מדרש חשובים, בפני קהל ועדה, ובפני אברכים חשובים, והוצק חן בשפתותיו, דובר צדק מגיד מישרים, שמו נודע בשערים, פה מפיק מרגליות, דורש כתרי אותיות, וכל מעשיו לשם שמים, להגדיל תורה ולהאדירה".

זכה להיות ממעתיקי השמועה, בקרבתו לגדולי ישראל מרנן ורבנן זצוק"ל ושליט"א, שמהם קנה השקפה והלכה צרופה שהאירה לכל שואל במהלך השנים, כפי שנראה מתוך עשרות ספריו המלאים בשו"ת בכל תחום וענין, הרב זצ"ל הראה לעין כל, שאין נושא או בעיה העולה על הפרק, בו אין ההלכה אומרת את דבריה, והיה מונח בכל הלכה וסוגיה כביעתא בכותחא.