אולם רבותינו הרשב"א והרמב"ן כתבו לדחות את דברי בעל הלכות גדולות, שהרי לעולם אין קבלת השבת תלויה בהדלקת הנרות, ויכולה האשה להדליק נרות שבת ולא לקבל עליה את קדושת השבת. לפיכך, כיון שבדעתה של אותה האשה, וכן בדעת כל אדם, להדליק נרות חנוכה לאחר מכן, בודאי שלא חלה עליה קדושת השבת לכל הדעות. ולכן העלו להלכה, שיש להקדים את נרות השבת לנרות חנוכה, לפי הכלל שבידינו "תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם".
ולענין הלכה, הרי אנו פוסקים כדעת מרן השלחן ערוך, שאין האשה מקבלת עליה את קדושת השבת בהדלקת הנרות, ובפרט במקום שבדעתה לעשות אחר כך מלאכה, כגון להדליק נרות חנוכה וכדומה, שבודאי שאינה מקבלת שבת בהדלקת הנרות. וכל שכן לענין בעלה של אותה האשה, שהוא המדליק בדרך כלל נרות חנוכה, ובודאי שאינו מקבל שבת בהדלקת הנרות של אשתו. ולפי זה היה נראה לפסוק כדעת הרמב"ן, ולהקדים את הדלקת נרות השבת תחילה.
אולם רבינו הרדב"ז כתב, שאפילו לדברינו, שאין קבלת השבת תלויה בהדלקת נרות, מכל מקום מאחר והדבר עדיין תלוי במחלוקת הפוסקים, ועוד, שמצות נר חנוכה חביבה יותר, לכן יש להקדימה להדלקת נרות שבת, למרות הכלל "תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם". וכיוצא בזה כתב מרן הבית יוסף, שאפילו לדברי הרמב"ן והרשב"א שיש להעדיף להקדים נרות שבת לנרות חנוכה, מכל מקום אדם שאינו רוצה לעשות כן, הרשות בידו להקדים איזה מהם שירצה.
ולפיכך לסיכום: נכון יותר לנהוג כדעת בעל הלכות גדולות, ולהקדים את הדלקת נרות החנוכה לפני הדלקת נרות השבת. וכן פסק מרן בשלחן ערוך. וכמו שנתבאר ענין זה באורך בספר חזון עובדיה על הלכות חנוכה (עמוד קעד)
חנוכה שמח ושבת שלום – "הלכה יומית"
