המונים בדרשת "שבת שובה" של המרא דאתרא הגר"ח פינטו שליט"א: גם האדם הרחוק ביותר יכול בימים אלו לשוב ולהתקרב להקב"ה בתשובה שלמה # הביא בשם הרש"ש את הסגולה לקבל קבלה אפילו קטנה בימים אלו ויזכה לכף זכות
המונים מתושבי העיר השתתפו בדרשת שבת שובה המרכזית על ידי המרא דאתרא בנש"ק הגה"צ רבי חיים שמעון פינטו שליט"א.
לאחר תפילת מנחה וסעדוה שלישית מכובדת, הקהל הגיע בהמוניו לבית הכנסת הגדול "ישמח משה" ברובע ה'. בין המשתתפים נראו רבנים וכן הרב עובדיה דהן יו"ר המועצה הדתית אשר ישב למרגלות ארון הקודש.
הס הושלך בין הקהל, הגה"צ רבי חיים שמעון פינטו שליט"א פתח את דבריו בברכת שבת שלום וגמר חתימה טובה למשתתפים הרבים.
במשך כשעה נשא את דבריו המרתקים בעיקר סביב גודל מעלת התשובה כמובא בספרי הפסוקים והמוסר והחשיבות הגדולה להתקרב אל הקב"ה בעיקר בימים הבודדים שנותרו לנו עד ליום הקדוש יום הכיפורים.
פתח בביאור על הפסוק שבתהילים, "בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל ומעולם עד עולם אתה ק-ל". שיסוד מעלת התשובה, שורשה ויסודה כבר מעולמות קדומים.
בדבריו הרחיב שהקב"ה מקבל לתשובה גם את מי שהתרחק ביותר מהקב"ה והביא לכך את המעשה על מנשה בן חזקיה שהיה רשע גדול, והקב"ה חתר לו חתירת מיוחדת תחת כסא הכבוד למצוא לו פתח תשובה וקיבלו לבסוף.
בילקוט שמעוני, מובא שהמלך מנשה שהיה ממלכי יהודה בסוף תקופת הבית הראשון, נפל בשבי ביד חיילי מלך אשור. הם הביאוהו לארצם וגזרו את דינו למות. נתנו אותו בתוך דוד של נחושת בעל תחתית כפולה, והחלו להסיק תחתיו את האש.
בתוך מצבו המר והנואש, נשא תיפלה לכל העבודות זרה והפסילים שהכיר, וכמובן, אין קול וקשב והאש ממשיכה לבעור וכולו צועק מיסורין ורק אז נזכר שאביו המלך חזקיה לימד אותו בילדותו את הפסוק: "בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו".
וכך התפלל, אם ה' יענה לי ויציל אותי, מה טוב ואם לא, הוא וכל שאר האלילים שווים – אין בהם ממש, חס ושלום. והיו מלאכי השרת סותמין את 'חלונות הרקיע' שלא תגיע ולא תתקבל תפילתו לפני הקב"ה, ואומרין לפניו: רבש"ע, אדם שהעמיד פסל בבית המקדש, כלום יש לו תשובה? ענה להם הקב"ה: אם איני מקבלו בתשובה, זוהי נעילת דלת בפני כל בעלי התשובה. מה עשה הקב"ה? חתר לו חתירה תחת כסא הכבוד שלו, ושמע את תחינתו והצילו ויש אומרים שחי עוד 15 שנה ויש אומרים שחי עוד 30 שנה.
וביאר הגר"ח פינטו: הרינו למדים, כי אין מצב שבו אדם מורחק לחלוטין מבוראו. בוודאי שחטאים גורמים לאדם להתרחק, והדרך חזרה ארוכה וקשה יותר, אך תמיד תימצא הדרך והמסלול להתקרב אל הקב"ה, וישוב אל ה' בכל ליבו אין מעצור לפניו, וגם אם בדרך המקובלת והשגרתית לא תהיה לו כניסה, תמצא דרך צדדית ועוקפת, בה יוכל להיכנס ויתקבל לפני בוראו, שכן כאשר יגיע, ימצא את השער פתוח ואת יד הבורא המושטת אליו לקבלו, להסיר ערלת ליבו ולהערות עליו רוח טהרה ממרומים שתפקח עיניו ויראה, ותעיר לבבו וירגיש כי ה' הוא האלוקים.
כידוע, דורשי רשומות דרשו על הפסוק בשיר השירים "אני לדודי ודודי לי" ר"ת אלול, בימי חודש אלול הרחמים והסליחות, בהם שערי קדושה פתוחים, הדרך היא קודם "אני לדודי", עלי לפנות לדודי, ובאם אנהג כך, אזכה שגם "דודי" לי", הקב"ה יפנה אלי וישפיע מטובו עליי.
בספר "ברית אבות", להמקובל הקדוש רבי אברהם קורייאט זצוק"ל (תלמידו המובהק של רבינו הקדוש ר' חיים פינטו זיע"א), מובא על הפסוק בשיר השירים "קמתי א'ני ל'פתוח ל'דודי ו'ידי נטפו מור" ר"ת 'אלול'. וגם בזה נראה כי הרמז הוא, שמוטל עלינו לפתוח את הפתח לדודנו רוענו, ואז יריק עלינו דודנו מאוצרו הטוב שפע קדושה וטהרה, מעין נובע ברכה והצלחה.
אכן נראה כי רמז קדוש זה, צופן בתוכו גם את הדרך כיצד עלינו לפרוץ את הפתח, וכפי שפירש רש"י שם: וידי נטפו מור, כלומר, "בלב שלם ונפש חפיצה", ירמוז בזה, כי על הפרצה להיחצב ברצון תמים, בנפש כוספת ועורגת לקרבת בוראה.
ועוד נראה להוסיף ברמז נפלא זה, כי הכתוב שלאחריו: "פתחתי אני לדודי, ודודי חמק עבר", ישגר לנו קריאת אזהרה, אנא בני היקרים על תתמהמהו בפתח הלבבות, פן דודנו יחמוק ויעבור, דהיינו שמא יעברו הימים הקדושים, ואותם שערי שפע קודש יחתמו, ואנו ניוותר ערומים ללא מזון וכסות לרוח ולנשמה, אלא חושו והזדרזו לפתוח לדודנו, הראו והגידו לו: "חולת אהבה אני", עד יתקיים בנו: "אני לדודי, ועלי תשוקתו".
בסיום, הביא הגר"ח פינטו את דבריו המעוררים של המקובל רבינו הרש"ש זיע"א שנשא לפני התקיעות "ועתה עת רצון היא, חזק ונתחזק להכניע לבנו ולשוב בתשובה שלמה, כי שערי תשובה היום הם פתוחים ואותה אנחנו מבקשים כהיום הזה…
ולכן עת לחננה ושעת רצון להתחרט חרטה גמורה על כל אשר נואלנו ואשר חטאנו בכלל ובפרט, ולקבל כל אחד ממנו לשוב מאיזה עוון שבידו, ואל יפחת כל אחד ממנו מלשוב מאיזה חטא קל או חמור, כי בזה זוכה להיות צדיק בעל תשובה, ומכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות" וכו'.
רואים מכאן שרבינו הרש"ש לימד אותנו כי תחילת דרך התשובה היא, להתחזק באיזה דבר שרגיל להיכשל בו, ולקבל עליו קבלה גמורה לתקן עוון זה, ואפילו אם הוא דבר קל, מ"מ בזה שחוזר עליו בתשובה, ומקבל עליו להבא להישמר ממנו, נחשב לבעל תשובה, ומטה את דינו לכף זכות.
על כן אחים יקרים, בואו ונתחזק במידות אלו, כל איש לפי יכולתו, ולפי מדרגתו, ובזה נזכה שיתקבלו תפילותינו לרחמים ולרצון לפני אדון כל ונזכה כולנו לגמר חתימה טובה לחיים טובים ולשלום, לשנה טובה ומבורכת, בקרוב נשמע ונתבשר על שובם של החיילים והחטופים לביתם לחיים טובים ולשלום, בטוב וברחמים ובביאת גואל צדק במהרה בימינו, אמן.
לאחר הבדלה, המונים עברו לברך ולהתברך מפי המרא דאתרא הגר"ח פינטו לברכת "גמר חתימה טובה" וחילק צנצנת דבש לברכה לכל הבאים וליווהו לביתו ברוב עם.